1.18

1.18

אפשר לראות פיסקה זו כפנייה מעיסוק בפילוסופיה מופשטת אל עולם שדורש מפגש כדי להיות ממשי.

בפרק הראשון באוטוביוגרפיה של בובר, שהוא כינה בשם "מפגשים," הוא מספר על אדם שבא להיוועץ איתו, אך בובר לא היה פנוי נפשית למפגש ממשי בגלל עניין מופשט  כלשהו שהעסיק אותו באותוה שעה. הנועץ התאבד, וכאשר בובר שמע על כך הוא הזדעזע, ולמד את הלקח שהוא מנסה להעביר כן.

פרופ' אברהם יהושוע העשל העשל פעם כתב מאמר על "ימיו האחרונים של הרמב"ם" בספרו  The Insecurity of Freedom. שם הוא תיאר את הפילוסוף הדגול שתיאר את סדר היום שלו כעמוס בטיפול בחולים. בדרך כלל החוקרים הבינו שהרמב"ם התכוון להתלונן על כך שאין לו זמן להתפלסף. העשל הציע  – ברוח פיסקה זו של בובר – שיותר נכון להכיר שהרמב"ם למד בסוף ימיו חיי ממש מה הם.

מה דעתך – האם בובר בא לשלול עיסוק מופשט מכל וכול?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s