3.3

3.3

בובר הגדיר את עצמו כיהודי דתי שאינו שומר מצוות. לדעתו עידן שמירת המצוות חלף. הוא ראה בכל השיטות ה"רוחניות" מחסום בפועל והסחת הדעת מפני "היפוך הכיוון". כל אחד יכול להגדיר לעצמו באיזו מידה הדברים הנוקבים בפסקה הזאת מתאימים לדרכו האישית. אבל אף אחד לא יכול להתעלם מההיגד המרכזי:  ה"שיטות" אינן היפוך הכיוון  עצמו.

העיקרון שמפגש מול ה"אתה הנצחי" אינו דורש וויתור על האני אלא קיום ומימוש האני בתוך המפגש הממשי יחזור בפסקאות מ3.7 והלאה כשבובר ידון על הבודהיזם. עיקרון זה חשוב ביותר גם בשיח הדתי בארץ כיום. קיימים מטיפים רבים בקרב היהודים שדורשים מששומעיהם "להתבטל". על פי הפסקה כאן אפשר להבחין אם ההטפה היא להשתחרר מהעצמי של חיפצון או לגמרי לבטל את ה"אני" מן המפגש הממשי. דעתי שחל שיבוש משמעותי. המושג האקסטאטי בקבלה היהודית שמכונה "ביטול היש", שאולי מיסטיקן יחווה מספר שניות בחייו, הועבר בטעות למושג אתי, תורה שאפשר להתנהל על פיו. לדעתי מה שבובר תיאר על הסבילות של החוויה של מפגש מלא הוא מהחוויה ש"ביטול היש" ניסה לבטא. לדעתי קיום ה"אני" בתור שותף מלא במפגש הממשי הוא הגדרה חשובה ביותר לימינו.

אולי בדיחה תמחיש את הנושא. שני בעלי מוסר הקדישו לילה שלם ב"ביטול היש". אחד אמר "ריבונו של עולם, הריני לפניך  כלא כלום." חברו הוסיף "אני עוד יותר כלום, ממש כלום" והראשון המשיך "אני כלום שבכלום" וחברו המשיך "ואני עוד פחות מכלום שאפשר שיהיה כלום" וכן הלאה עד עלות השחר. בסוף יצאו מבית הכנסת מרוצים מביטולם, ועברו ליד יהודי פשוט ומרופט, לבוש סמרטוטים, שישב על מפתן בית הכנסת ומלמל בשפה עילגת, "ריבונו של עולם, אני כלום". פנה בעל המוסר הראשון לחברו, הצביע על ההדיוט בביטול וגיחך, "תסתכל מי מעז לומר על עצמו שהוא כלום!"

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s